גירושין

עולם הגירושין בישראל אינו פשוט כלל ועיקר; אולם, איך בכל זאת אפשר לעשות את זה?!

קודם כל חשוב להבין שיש את "בתי הדין הרבניים" ויש את "בתי המשפט לענייני משפחה". אלו אמנם "בתי משפט" שונים, אולם יש נושאים שיכולים לדון בהם רק פה או רק שם, ויש גם נושאים שאפשר לדון גם פה וגם שם

נשמח ללוות ולעזור לך לכל אורך התהליך

בכל מקרה, אם אתם יהודים שנישאתם בחופה וקידושין כדת משה וישראל עם רב, ולמעשה – בנישואין "דתיים" - הרי שהסמכות היחידה נתונה במקרה שכזה לבית הדין הרבני.  כלומר – בית הדין הרבני הוא היחיד המוסמך "לגרש" אתכם.

יחד עם זאת, יכולים להיות נושאים נוספים כגון נושאים רכושיים, מזונות, משמורת וכו' – שאפשר לדון בהם גם בבית המשפט לענייני משפחה או כאמור, גם כן בבית הדין.

חשוב להבין כי גירושין בישראל – יכולים להיעשות או בהסכמה (שני הצדדים מסכימים להתגרש) או בהעדר הסכמה – רק על פי הוכחה לבית הדין של עילת גירושין, תוך דרישה מבית הדין כי יורה על חיוב הצד השני ב"גט פיטורין" ("אשתי בגדה בי", "לבעלי יש מום שהוא לא גילה לי עליו...", "אשתי מנהלת רומן עם בחור שהכירה בסלסה...", "בעלי מקלל אותי ומזלזל בי..." – ועוד ועוד ועוד ועוד – ואני מדבר על מקרים אמיתיים לגמרי....)

ידועים בציבור

ידועים בציבור זהו מושג המתאר בדר"כ בני זוג החיים ביחד ומנהלים משק בית משותף, תוך קשירת הגורלות זה בזה, אולם הם אינם נשואים זה לזו (או זה לזה), וזאת עקב החלטה משותפת ו\או מניעה כלשהי הקיימת להינשא.

בני זוג המנהלים אורח חיים ביניהם של ידועים בציבור – נחשבים ל"זוג" לכל דבר ועניין, ומטבע הדברים – יש לכך רלוונטיות ומשמעות לכל עניין הנגזר מהחיים המשותפים, בדומה לבני זוג "נשואים", ובמקרים אחרים אפילו "בשונה מבני זוג נשואים" (כך למשל – ככל שיש ילדים משותפים, משמורת והסדרי ראייה, חלוקת רכוש וכיוצ"ב).

אני ממליץ מאוד לבני זוג ידועים בציבור (לעיתים רבות גם לבני זוג הנשואים ו/או העומדים להינשא זל"ז) - לערוך ביניהם "הסכם לחיים משותפים" (או מעין "הסכם ממון") ובאופן שכזה להסדיר ביניהם את כלל הסוגיות הרלוונטיות בחייהם המשותפים.

אני חייב להודות כי הדבר יוצר, במרבית המקרים, וודאות וסדר ואפילו מונע מאבקים או מצמצם מחלוקות.

מזונות ילדים ומזונות אשה

אחד הנושאים הכי "מעניינים" והכי "פיקנטיים" – עד שלטעמי, זהו אחד הנושאים שהכי מעסיקים בני זוג בהליך הגירושין והפרידה.

על פניו, העניין נראה פשוט עד מאוד – שכן מזונות ילדים הינם המושג הכולל וה"גדול" - המתאר והנגזר מצרכי הילדים ("הזכאים למזונות על פי הדין"), ומחייב את ההורים (או מי מהם – למשל ה"אבא") לשלם ולהשתתף בתשלומים אלו.

מזונות אשה – זהו מושג המתאר והנגזר מצרכי האשה, העומדים כנגזרת ואל מול חובתו של הבעל ו/או בן הזוג לזון את בת זוגו, כמו גם חובתו לתמוך בה, על המשתמע מכך.

ואולם, המציאות מוכיחה כי העניין בכלל לא פשוט.

מזונות ילדים – עקרונית, מזונות מחוייבים ונפסקים על פי הדין האישי החל על הצדדים – כלומר לגבי יהודים, למשל, עומדת לאב (לאבא ולא לאמא!!!!) חובה (לעיתים חובה "אבסולוטית") לזון את ילדיו תוך סיפוק צרכיהם.

אולם, הדברים לא כל כך "פשוטים" ו"אוטומטיים", שכן ראשית לא תמיד ברור ונהיר מהם אותם צרכים שעל האב לשאת בהם לבדו?!?! האם אלו צרכים הכרחיים (כגון: מזון, ביגוד והנעלה וכיוצ"ב) או שמא המדובר בכלל בצרכים בסיסיים נוספים, כגון: צרכי לימוד, חוגים, קורסי העשרה ולימודים פרטיים, דמי כיס וכיוצ"ב). שנית, לאחרונה החלו יותר ויותר גברים ואבות לשאול – למה רק אני חייב לשלם מזונות לילדים?!!? מה עם אשתי או גרושתי?!?! מה קורה אם אני מרוויח בכלל הרבה פחות מאשתי או גרושתי?! – גם אז אני חייב לשלם מזונות לילדים שלי?!?!.

בקיצור – אנו עדים לאחרונה לשינוי מגמות בכל הנוגע לחיוב במזונות, כך שיותר ויותר שופטים ויותר ויותר פסיקות של בתי המשפט – מנסים לנהוג ולהנהיג רוח של שיוויון בין ההורים בכל הנוגע לחובת המזונות, במיוחד כאשר הנסיבות הרלוונטיות לכל תיק לא מצדיקות הטלת חיוב כספי גבוה ובלעדי רק על האב.

אולם יחד עם זאת, וחרף המאבקים החברתיים והמשפטיים בעניין זה, נראה כי הדרך לשיוויון אמיתי וניתוק של הדין ה"אישי" (אשר עודנו נשען על עקרונות ומוסכמות מן העבר הרחוק..) עוד ארוכה, מה שישאיר ומשאיר בינתיים - את החובה לזון את הילדים כשהיא מופנית כלפי האב, המחויב לשלם מזונות לילדיו, ולעיתים רבות בסכומים לא מועטים.

גם לגבי מזונות אשה – הדברים לא פשוטים כלל ועיקר, שכן לאשה ברמת העקרון, זכות על פי ההלכה והדין האישי - לקבל מזונות ותמיכה כספית מבעלה, כל אימת שהיא נשואה לו.  במקרים מסויימים גם לאשה שאינה נשואה לבן זוגה, אולם נתמכה בו כל השנים, תקום זכות לקבל מזונות שיקומיים או דמי תמיכה לפרק זמן של תקופה.

מכל מקום, צריך להבין, להפנים ולזכור – כי על פי הדין האישי (הדין ה"דתי", ה"הלכתי") - אין מזונות אשה או חיוב במזונות אשה אחרי הגירושין – כלומר – האפשרות לחייב בעל לשלם מזונות לאשתו (לה נישא כדמו"י) – עומדת רק עד לגירושין עצמם וכל עוד הצדדים נשואים זל"ז וגם זאת במקרים המתאימים על פי הנסיבות.

משמעות הדבר, ברמה הפרקטית, מציגה מצב בעייתי ביותר, לפיו אשה שרוצה (ו/או יכולה ו/או זכאית) לקבל מזונות אשה מבעלה – ככל הנראה, תסרב או תעכב את הליך הגירושין, שכן אז וככל שיערכו הגירושין - ייפסקו מיד מזונותיה ובעלה יפסיק להיות מחויב לשלם לה מזונות חודשיים.

מכל מקום, צריך לזכור כי מזונות אשה שונים בתכליתם ובמהותם מ"מזונות ילדים" ואסור לנו לבלבל ביניהם או לקשור אותם האחד בשני, על אף שלעיתים יש ויכול להיות קשר בין הדברים ברמה המשפטית והפרקטית.

משמורת והסדרי שהות

שמעתי הרבה פעמים מלקוחותיי את המשפט   "אין לי בעיה להפסיד כסף, אם צריך, כי זה רק כסף, אבל על הילדים שלי אני לא מוכן לוותר בחיים...".    נושא משמורת הילדים הקטינים וכנגזרת, סוגיית הסדרי הראייה עם כל אחד מהקטינים וההורים – מהווים כיום, בהחלט, את אחד הנושאים המרתקים, הינדאמיים והמעניינים ביותר, המהווים, לצערי, מקור אמיתי להרבה בעיות ומאבקים בלתי פוסקים אצל זוגות רבים.

אצל מי הילדים נשארים?  מי מחליט לגביהם?

צריך לזכור כי בשנים האחרונות חלו בהחלט תמורות ושינויים רבים בכל הנוגע לעולם המשמורת והסדרי הראייה.

כך למשל, קמה "ועדת שניט", ובשנים האחרונות – בוטלה, הלכה למעשה, "חזקת הגיל הרך", (אשר קבעה חזקה עקרונית, כי ילדים מתחת לגיל 6 יוותרו במשמורת האם כשהוריהם נפרדים או מתגרשים) – מה שהיווה ומהווה קרקע פוריה לגברים ואבות רבים "להילחם" על משמורת ילדיהם הקטינים, על המשתמע מכך.

כיום בתי המשפט מעניקים למושג המשמורת – פרשנויות שונות.

כך למשל, עולה וצף מושג ה"משמורת המשותפת" – ונשאל כמובן באלו מצבים ותנאים ייקבע בית המשפט את המשמורת כ"משמורת משותפת"; ובכלל – מה זה אומר? האם בהכרח משמורת משותפת משמעה חלוקה שיוויונית של הזמנים בין ההורים.

ואם לא משמורת משותפת – אזי אולי "משמורת מחולקת" או קביעת משמורת אצל אחד מהצדדים, וקביעת הסדרי ראייה עם ההורה שאינו משמורן.

מעבר לכך, שאלה שאני נתקל בה רבות – "האם זה שויתרתי על משמורת לטובת אשתי/גרושתי אומר שאני "פחות" מחליט על הילד שלי?!?!.." – שאלה שמעסיקה רבים מאיתנו.

אולם – התשובה היא בהכרח שלילית; שכן ראשית, שני ההורים הינם תמיד האפוטרופוסים הטבעיים של הקטין, ומכאן נגזר שנושא קביעת ה"משמורת" של הקטינים – לא צריך לפגוע ב"אפוטרופסות" של כל אחד מההורים על אותו קטין (ולקיחת החלטות בנוגע לקטין – הינם מנושאי ה"אפוטרופסות" ולא ענייני "משמורת"). בקיצור – חשוב ביותר להיוועץ בעו"ד המתמחה בתחומים אלו וכן בקיא בפרקטיקה הנוהגת ובחידושים שמביא עמו עולם המשפט בנושאים אלו.

צווי הגנה ואלימות במשפחה

משרדו של עו"ד חלפון מתמחה גם בנושאים אלו של אלימות במשפחה וכן צווי הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה וצווים הנוגעים לחוק למניעת הטרדה מאיימת.

למרבה הצער, בשל הרגישות המאפיינת את ההליך המשפטי בעולם דיני המשפחה, ובכלל – את ההתמודדות עם הגירושין והפרידה בעולם שכולו "דיני נפשות" – אנו נתקלים לא אחת בגילויי אלימות – בין שהמדובר באלימות מילולית או פיסית ובין שהמדובר אפילו באלימות כלכלית (כגון: "..מהיום - את לא נוגעת יותר בכרטיס האשראי..." וכיוצ"ב) וכן לעיתים רבות בגילויים של הטרדה מאיימת, כזו שמשבשת או שיש בה כדי לשבש את שגרת יומנו ואת שלוותנו. מקרים כאלו מגיעים כמובן אף הם אל בית המשפט לענייני משפחה, ככל שהניצים הינם בני משפחה וקרובים – וכמובן שגם להליך שכזה, יש להיערך היטב, על כל המשתמע מכך - בין שאתה הצד המותקף, ובין שאתה מוצא את עצמך, באופן מפתיע ומקומם, ניצב אל מול עלילת שווא.

חלוקת רכוש והסכמי ממון

אחד הנושאים החשובים והמהותיים ביותר בעיני בטיפול בתיק משפחה, וזאת בעיקר בשל העובדה כי כלל העניינים שבין בני הזוג, ככל שהם נובעים מסכסוך בין הצדדים, נדונים בבית המשפט לענייני משפחה – ובפני אותו שופט/שופטת.

כך למשל – כל העניינים הרכושיים נדונים בבית המשפט לענייני משפחה – רוצה לומר – החל מפירוק שיתוף במקרקעין או במיטלטלין, דרך חלוקת זכויות ואיזון רכושי בין הצדדים, כולל מחלוקות כספיות או תביעות ממוניות בין בני זוג (הכוללים פעמים רבות את הכנסת ההורים של מי מהצדדים אל אותו סכסוך..... ) וכן טענות רלוונטיות אשר הולכות ומתפתחות ומקבלות ביטוי מלא וגיבוי בפסיקה – בכל הקשור ל"מוניטין" "אישי" ו"עסקי", "נכסי קריירה" וכו.

גם כאן – חשוב לבחור בעו"ד מתאים, אשר יש ביכולתו לשלב בין ידע משפטי, ניסיון והבנה אף של העולם העסקי בשילוב עם המרחב המשפחתי, שכן למשל – חברות רבות המתנהלות נושאות אופי משפחתי והן למעשה – חברות משפחתיות – כאשר לכך יש רלוונטיות וחשיבות רבתי בעת בה מגיעים בני הזוג או הצדדים להחלטה משותפת (או שלא) בדבר פירוק התא המשפחתי.

גירושין

עולם הגירושין בישראל אינו פשוט כלל ועיקר; אולם, איך בכל זאת אפשר לעשות את זה?!

קודם כל חשוב להבין שיש את "בתי הדין הרבניים" ויש את "בתי המשפט לענייני משפחה". אלו אמנם "בתי משפט" שונים, אולם יש נושאים שיכולים לדון בהם רק פה או רק שם, ויש גם נושאים שאפשר לדון גם פה וגם שם

נשמח ללוות ולעזור לך לכל אורך התהליך

בכל מקרה, אם אתם יהודים שנישאתם בחופה וקידושין כדת משה וישראל עם רב, ולמעשה – בנישואין "דתיים" - הרי שהסמכות היחידה נתונה במקרה שכזה לבית הדין הרבני.  כלומר – בית הדין הרבני הוא היחיד המוסמך "לגרש" אתכם.

יחד עם זאת, יכולים להיות נושאים נוספים כגון נושאים רכושיים, מזונות, משמורת וכו' – שאפשר לדון בהם גם בבית המשפט לענייני משפחה או כאמור, גם כן בבית הדין.

חשוב להבין כי גירושין בישראל – יכולים להיעשות או בהסכמה (שני הצדדים מסכימים להתגרש) או בהעדר הסכמה – רק על פי הוכחה לבית הדין של עילת גירושין, תוך דרישה מבית הדין כי יורה על חיוב הצד השני ב"גט פיטורין" ("אשתי בגדה בי", "לבעלי יש מום שהוא לא גילה לי עליו...", "אשתי מנהלת רומן עם בחור שהכירה בסלסה...", "בעלי מקלל אותי ומזלזל בי..." – ועוד ועוד ועוד ועוד – ואני מדבר על מקרים אמיתיים לגמרי....)

ידועים בציבור

ידועים בציבור זהו מושג המתאר בדר"כ בני זוג החיים ביחד ומנהלים משק בית משותף, תוך קשירת הגורלות זה בזה, אולם הם אינם נשואים זה לזו (או זה לזה), וזאת עקב החלטה משותפת ו\או מניעה כלשהי הקיימת להינשא.

בני זוג המנהלים אורח חיים ביניהם של ידועים בציבור – נחשבים ל"זוג" לכל דבר ועניין, ומטבע הדברים – יש לכך רלוונטיות ומשמעות לכל עניין הנגזר מהחיים המשותפים, בדומה לבני זוג "נשואים", ובמקרים אחרים אפילו "בשונה מבני זוג נשואים" (כך למשל – ככל שיש ילדים משותפים, משמורת והסדרי ראייה, חלוקת רכוש וכיוצ"ב).

אני ממליץ מאוד לבני זוג ידועים בציבור (לעיתים רבות גם לבני זוג הנשואים ו/או העומדים להינשא זל"ז) - לערוך ביניהם "הסכם לחיים משותפים" (או מעין "הסכם ממון") ובאופן שכזה להסדיר ביניהם את כלל הסוגיות הרלוונטיות בחייהם המשותפים.

אני חייב להודות כי הדבר יוצר, במרבית המקרים, וודאות וסדר ואפילו מונע מאבקים או מצמצם מחלוקות.

מזונות ילדים ומזונות אשה

אחד הנושאים הכי "מעניינים" והכי "פיקנטיים" – עד שלטעמי, זהו אחד הנושאים שהכי מעסיקים בני זוג בהליך הגירושין והפרידה.

על פניו, העניין נראה פשוט עד מאוד – שכן מזונות ילדים הינם המושג הכולל וה"גדול" - המתאר והנגזר מצרכי הילדים ("הזכאים למזונות על פי הדין"), ומחייב את ההורים (או מי מהם – למשל ה"אבא") לשלם ולהשתתף בתשלומים אלו.

מזונות אשה – זהו מושג המתאר והנגזר מצרכי האשה, העומדים כנגזרת ואל מול חובתו של הבעל ו/או בן הזוג לזון את בת זוגו, כמו גם חובתו לתמוך בה, על המשתמע מכך.

ואולם, המציאות מוכיחה כי העניין בכלל לא פשוט.

מזונות ילדים – עקרונית, מזונות מחוייבים ונפסקים על פי הדין האישי החל על הצדדים – כלומר לגבי יהודים, למשל, עומדת לאב (לאבא ולא לאמא!!!!) חובה (לעיתים חובה "אבסולוטית") לזון את ילדיו תוך סיפוק צרכיהם.

אולם, הדברים לא כל כך "פשוטים" ו"אוטומטיים", שכן ראשית לא תמיד ברור ונהיר מהם אותם צרכים שעל האב לשאת בהם לבדו?!?! האם אלו צרכים הכרחיים (כגון: מזון, ביגוד והנעלה וכיוצ"ב) או שמא המדובר בכלל בצרכים בסיסיים נוספים, כגון: צרכי לימוד, חוגים, קורסי העשרה ולימודים פרטיים, דמי כיס וכיוצ"ב). שנית, לאחרונה החלו יותר ויותר גברים ואבות לשאול – למה רק אני חייב לשלם מזונות לילדים?!!? מה עם אשתי או גרושתי?!?! מה קורה אם אני מרוויח בכלל הרבה פחות מאשתי או גרושתי?! – גם אז אני חייב לשלם מזונות לילדים שלי?!?!.

בקיצור – אנו עדים לאחרונה לשינוי מגמות בכל הנוגע לחיוב במזונות, כך שיותר ויותר שופטים ויותר ויותר פסיקות של בתי המשפט – מנסים לנהוג ולהנהיג רוח של שיוויון בין ההורים בכל הנוגע לחובת המזונות, במיוחד כאשר הנסיבות הרלוונטיות לכל תיק לא מצדיקות הטלת חיוב כספי גבוה ובלעדי רק על האב.

אולם יחד עם זאת, וחרף המאבקים החברתיים והמשפטיים בעניין זה, נראה כי הדרך לשיוויון אמיתי וניתוק של הדין ה"אישי" (אשר עודנו נשען על עקרונות ומוסכמות מן העבר הרחוק..) עוד ארוכה, מה שישאיר ומשאיר בינתיים - את החובה לזון את הילדים כשהיא מופנית כלפי האב, המחויב לשלם מזונות לילדיו, ולעיתים רבות בסכומים לא מועטים.

גם לגבי מזונות אשה – הדברים לא פשוטים כלל ועיקר, שכן לאשה ברמת העקרון, זכות על פי ההלכה והדין האישי - לקבל מזונות ותמיכה כספית מבעלה, כל אימת שהיא נשואה לו.  במקרים מסויימים גם לאשה שאינה נשואה לבן זוגה, אולם נתמכה בו כל השנים, תקום זכות לקבל מזונות שיקומיים או דמי תמיכה לפרק זמן של תקופה.

מכל מקום, צריך להבין, להפנים ולזכור – כי על פי הדין האישי (הדין ה"דתי", ה"הלכתי") - אין מזונות אשה או חיוב במזונות אשה אחרי הגירושין – כלומר – האפשרות לחייב בעל לשלם מזונות לאשתו (לה נישא כדמו"י) – עומדת רק עד לגירושין עצמם וכל עוד הצדדים נשואים זל"ז וגם זאת במקרים המתאימים על פי הנסיבות.

משמעות הדבר, ברמה הפרקטית, מציגה מצב בעייתי ביותר, לפיו אשה שרוצה (ו/או יכולה ו/או זכאית) לקבל מזונות אשה מבעלה – ככל הנראה, תסרב או תעכב את הליך הגירושין, שכן אז וככל שיערכו הגירושין - ייפסקו מיד מזונותיה ובעלה יפסיק להיות מחויב לשלם לה מזונות חודשיים.

מכל מקום, צריך לזכור כי מזונות אשה שונים בתכליתם ובמהותם מ"מזונות ילדים" ואסור לנו לבלבל ביניהם או לקשור אותם האחד בשני, על אף שלעיתים יש ויכול להיות קשר בין הדברים ברמה המשפטית והפרקטית.

משמורת והסדרי שהות

שמעתי הרבה פעמים מלקוחותיי את המשפט   "אין לי בעיה להפסיד כסף, אם צריך, כי זה רק כסף, אבל על הילדים שלי אני לא מוכן לוותר בחיים...".    נושא משמורת הילדים הקטינים וכנגזרת, סוגיית הסדרי הראייה עם כל אחד מהקטינים וההורים – מהווים כיום, בהחלט, את אחד הנושאים המרתקים, הינדאמיים והמעניינים ביותר, המהווים, לצערי, מקור אמיתי להרבה בעיות ומאבקים בלתי פוסקים אצל זוגות רבים.

אצל מי הילדים נשארים?  מי מחליט לגביהם?

צריך לזכור כי בשנים האחרונות חלו בהחלט תמורות ושינויים רבים בכל הנוגע לעולם המשמורת והסדרי הראייה.

כך למשל, קמה "ועדת שניט", ובשנים האחרונות – בוטלה, הלכה למעשה, "חזקת הגיל הרך", (אשר קבעה חזקה עקרונית, כי ילדים מתחת לגיל 6 יוותרו במשמורת האם כשהוריהם נפרדים או מתגרשים) – מה שהיווה ומהווה קרקע פוריה לגברים ואבות רבים "להילחם" על משמורת ילדיהם הקטינים, על המשתמע מכך.

כיום בתי המשפט מעניקים למושג המשמורת – פרשנויות שונות.

כך למשל, עולה וצף מושג ה"משמורת המשותפת" – ונשאל כמובן באלו מצבים ותנאים ייקבע בית המשפט את המשמורת כ"משמורת משותפת"; ובכלל – מה זה אומר? האם בהכרח משמורת משותפת משמעה חלוקה שיוויונית של הזמנים בין ההורים.

ואם לא משמורת משותפת – אזי אולי "משמורת מחולקת" או קביעת משמורת אצל אחד מהצדדים, וקביעת הסדרי ראייה עם ההורה שאינו משמורן.

מעבר לכך, שאלה שאני נתקל בה רבות – "האם זה שויתרתי על משמורת לטובת אשתי/גרושתי אומר שאני "פחות" מחליט על הילד שלי?!?!.." – שאלה שמעסיקה רבים מאיתנו.

אולם – התשובה היא בהכרח שלילית; שכן ראשית, שני ההורים הינם תמיד האפוטרופוסים הטבעיים של הקטין, ומכאן נגזר שנושא קביעת ה"משמורת" של הקטינים – לא צריך לפגוע ב"אפוטרופסות" של כל אחד מההורים על אותו קטין (ולקיחת החלטות בנוגע לקטין – הינם מנושאי ה"אפוטרופסות" ולא ענייני "משמורת"). בקיצור – חשוב ביותר להיוועץ בעו"ד המתמחה בתחומים אלו וכן בקיא בפרקטיקה הנוהגת ובחידושים שמביא עמו עולם המשפט בנושאים אלו.

צווי הגנה ואלימות במשפחה

משרדו של עו"ד חלפון מתמחה גם בנושאים אלו של אלימות במשפחה וכן צווי הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה וצווים הנוגעים לחוק למניעת הטרדה מאיימת.

למרבה הצער, בשל הרגישות המאפיינת את ההליך המשפטי בעולם דיני המשפחה, ובכלל – את ההתמודדות עם הגירושין והפרידה בעולם שכולו "דיני נפשות" – אנו נתקלים לא אחת בגילויי אלימות – בין שהמדובר באלימות מילולית או פיסית ובין שהמדובר אפילו באלימות כלכלית (כגון: "..מהיום - את לא נוגעת יותר בכרטיס האשראי..." וכיוצ"ב) וכן לעיתים רבות בגילויים של הטרדה מאיימת, כזו שמשבשת או שיש בה כדי לשבש את שגרת יומנו ואת שלוותנו. מקרים כאלו מגיעים כמובן אף הם אל בית המשפט לענייני משפחה, ככל שהניצים הינם בני משפחה וקרובים – וכמובן שגם להליך שכזה, יש להיערך היטב, על כל המשתמע מכך - בין שאתה הצד המותקף, ובין שאתה מוצא את עצמך, באופן מפתיע ומקומם, ניצב אל מול עלילת שווא.

חלוקת רכוש והסכמי ממון

אחד הנושאים החשובים והמהותיים ביותר בעיני בטיפול בתיק משפחה, וזאת בעיקר בשל העובדה כי כלל העניינים שבין בני הזוג, ככל שהם נובעים מסכסוך בין הצדדים, נדונים בבית המשפט לענייני משפחה – ובפני אותו שופט/שופטת.

כך למשל – כל העניינים הרכושיים נדונים בבית המשפט לענייני משפחה – רוצה לומר – החל מפירוק שיתוף במקרקעין או במיטלטלין, דרך חלוקת זכויות ואיזון רכושי בין הצדדים, כולל מחלוקות כספיות או תביעות ממוניות בין בני זוג (הכוללים פעמים רבות את הכנסת ההורים של מי מהצדדים אל אותו סכסוך..... ) וכן טענות רלוונטיות אשר הולכות ומתפתחות ומקבלות ביטוי מלא וגיבוי בפסיקה – בכל הקשור ל"מוניטין" "אישי" ו"עסקי", "נכסי קריירה" וכו.

גם כאן – חשוב לבחור בעו"ד מתאים, אשר יש ביכולתו לשלב בין ידע משפטי, ניסיון והבנה אף של העולם העסקי בשילוב עם המרחב המשפחתי, שכן למשל – חברות רבות המתנהלות נושאות אופי משפחתי והן למעשה – חברות משפחתיות – כאשר לכך יש רלוונטיות וחשיבות רבתי בעת בה מגיעים בני הזוג או הצדדים להחלטה משותפת (או שלא) בדבר פירוק התא המשפחתי.